א-המתנה.גזרו חכמים,שכל זמן שיצא האדם מביתו על-פי הוראות הקל-קו,המכונה "מידע אגד", או "מידע קווים" וכל אחד באשר כותב יכתוב-יחלוף לו זה האחרון על פניו מחצית הדקה לפני שיגיע לתחנה.וכאשר למחרת כשיצא הוא מתחנת מוצאו יצא גם האדם מתחנת מוצאו היא ביתו על-מנת שלא לפספסו חלילה-ימתין בשמש הקופחת או בקור העז (תלוי בסוג הבגד אשר לגופו),ומאן ימאן הקו להגיע בכל תוקף, עד אשר תצא נשמתו מאפו מחרונו העז.
ב-עלייה.גזרו חכמי אגד,שכל זמן שלא יצאו היוצאים-לא יכנסו הנכנסים.ומעשה היה בדבר,שניסה רבי הלל השמאי ליכנס קודם הזמן המותר,וזכה לקלחת צעקות מסבתא תימנייה קשישה עם עגלה ורודה.
ג-תיקוף.גזר הרב המכשיר,שכל זמן שיעלה האדם מהדלתות האחוריות למען יחסוך זמן ההמתנה,יסמן המכשיר בחביבות כי הוא אינו פעיל,ויוסיף ציור מחכים של נהג,למען יבין האיש כי עליו לפנות אל הנהג שישלח אותו לשים מסכה טרם יגש לשאלתו.
נהגו עמך בית ישראל לנסות בכל-זאת להניח את הכרטיס,למען יוודאו כי אין המכשיר מרמה.
אמר רבי יהודה:הריני כבן שבעים שנה,ולא זכיתי להבין מנהג האברכים להוציא שלושה וארבעה כרטיסים ולשלם בכולם.
ד-מקום.גזר הכיסא'רוב,שכל זמן שיחפש האדם מנוח לכף רגלו,לא ימצא אלא כיסא אחד,וישב ויתפרק הכיסא.עוד לימדנו,כי אין לשבת על הכיסא היחיד הפנוי,דסתמא דיש סיבה טובה שאין יושבין שם.והמתיישב יסבול מעיניו החודרות של הראשיב'ע התורן,עד שיאלץ לקום מכיסאו בדחיפות.
עוד גזר,שאין להיבהל מאינשי-דלא-מעלי היושבים ראשונה במלכות,והרשות נתונה לישב שם.ואין זה מן הדין להביט בעיניים חודרות על החצו"ף שהעיז פניו לישב לידך.
ה-נסיעה.גזר המנוע שאין להיבהל מן טרטורי המנוע,שהעושה כן מוציא עצמו מן העולם.
גזר חכם בשי,שכל זמן שישב האדם במקומו בניחותא-יעכבוהו הפקקין והפקחין ושאר מרעין בישין עד שיעלה עשן מאפו.לכן יזהר כל אדם להראות סימני הלחץ והמצוקה כלפי החוץ.ויש מהדרין לצאת בצעקות וגידופין,ואין זה מנהג ישראל סבא,אלא מנהג ישמעאל בבא.
ו-ירידה.גזר הפעמונע'רוב,שכל זמן שילחץ על הפעמון יהא הוא כבר לחוץ.
וחובה קדושה מוטלת על הנהגים לדלג בכל-מקרה על התחנה,ולגרור זעקות ה"נהג נהג".וצריכין ליזהר שלא יהא המצלצל קשישא מרוקאי,דאל"כ תקופת נהיגתו עשוי ליגמר תיכף ומיד.
נהגו בית ישראל לצלצל בכל הכפתורים והפרחים שנקרו לידיהם עד הגיעם לדלת בה חשקה נפשם,ויש נוהגין גם ללחוץ על האחרון פעמים רבות,ואין-טעם במנהג זה, אך מנהג קדום הוא,וצריך קיום.
נהגו עמך ב"י לימר לבעל הסוסיתא תודה רבה,ומנהג יפה הוא.
